כבר שבע דקות לתשע בערב,

הזמן קצר ואני מאחר. שם בתיק האימון את המגינים , מגן שיניים, כפפות. שם עלי חולצת דרייפיט למרות שאני יודע ש "דריי" היא בטוח לא תשאר, נכנס לסנדלי אצבע.
כמעט מוכן, כמעט. חסר לי רק חולצה להחלפה של אחרי האימון. גם היא תיספג זיעה אז אין טעם לקחת חולצה נקיה מהארון. ודווקא היום לבשתי לעבודה את החולצת פולו עם הצווארון וחראם ללבוש אותה אחרי האימון…
חשיבה חסכונית כזו מלאה נוסחאות מתמטיות, בעד ונגד, איזה חולצה עדיף יותר ואיזה עדיף פחות ממלאת אותי לכמה שניות ארוכות (בשביל גבר זה הרבה ) ו וואלה – אין חולצה. עוד דקה עוברת ואני קולט בזווית העין גופיית סבא שידעה ימי כביסה מאושרים יותר. וכן, כבר לבשתי אותה בדיוק בחמסין האחרון מתחת לחולצה אחרת. ולא, מה פתאום ששמתי בכביסה. תופס אותה זורק לתיק, וקדימה להספיק לאימון! סוגר ריצ'רצ'ים, נועל את הדלת מאחורי, פותח את הדלת כי שכחתי את הסלולארי, נועל שוב ורץ לאוטו.