קצת אהבה פילוסופיה ורוח קייצית של תל-אביב.

אה כן, ובחורה מדהימה שיושבת מולי. וערב ונרות. ודירה קטנה ומסודרת עם ניחוח וורדים עדין באוויר. ושקט מרומז כזה…
אבל כדאי להתחיל מההתחלה, נכון? אל תתבאסו לי עכשיו, הנה מתחילים כמו שצריך.
באחד מימי רביעי בקיץ שאוטוטו נגמר לו, אני מוצא את עצמי שועט ברחובות ת"א עם טלי (שם בדוי, השם האמיתי שמור בלב) לצידי. לא הכרתי אותה בכלל, ועדיין היא מצאה לנכון להעיר לי על כל

פניה, סיבוב, רמזור אדום, עצור או סתם מילמלה משהו על מרחק עצירה. בין לבין היא גם דיברה בסלולארי עם אמא שלה על עיניינים שנשגבה בינתי מלהבינם והצליחה לעשות את הכל ביחד. מה שבעיני זה סוג של נס, כי יותר מדבר אחד בו זמנית זה יותר מדי עבורי.